זהירות, טלוויזיה: מה אתם לא רוצים שהילדים יראו
מאת: ענת לב-אדלר
בזמן שההורים שלהם ראו אחרי הצהריים רק "בית קטן בערבה", הילדים היום חשופים 24 שעות ביממה לתכנים אלימים ופוגעניים, ומבינים בגיל צעיר מדי רמיזות מיניות. ענת לב-אדלר מזכירה שהתפקיד שלנו, ההורים, הוא לפקח – בעיקר בחופש
אתמול התיישבה הקייצנית בת ה-11 בהנאה מופגנת מול הטלויזיה (בכל זאת, עדיין השבוע הראשון לחופש).
על המסך ריצדו פרצופים שלא הכרתי. נערים חדשים בשיכון. בדרך כלל אני מזהה את דיירי המשנה שמתמקמים אצלנו בסלון, ואף מצפה מהם לשלם סוג של השתתפות במשכנתא – דרייק וג'וש, האנה מונטנה, קארלי מהיי קארלי – אלה הקבועים ש"נמצאים" כל יום אצלנו בבית.
על המסך ריצדו פרצופים שלא הכרתי. נערים חדשים בשיכון. בדרך כלל אני מזהה את דיירי המשנה שמתמקמים אצלנו בסלון, ואף מצפה מהם לשלם סוג של השתתפות במשכנתא – דרייק וג'וש, האנה מונטנה, קארלי מהיי קארלי – אלה הקבועים ש"נמצאים" כל יום אצלנו בבית.
– מה את רואה?
– אה, סדרה. כולם רואים את זה.
"כולם". תמרור האזהרה שכל הורה צריך להבחין בו גם בלילה חשוך נטול כוכבים בשמים.
– איך קוראים לסדרה?
– שני גברים וחצי.
גברים זה לא משהו שהייתי רוצה שיתקרב לילדה שלי גם עם מקל. כלומר, לפחות לא בכמה שנים הקרובות, וגם החצי הזה די מיותר.
– את לא רואה את הסדרה הזו. היא לא לגילך.
– באמת? מה לא בסדר בזה?
– הכל. זה לא טקסטים לגיל שלך.
– אמא, מה בסך הכל הוא אמר, ש"ליטל אלן לא נפגע מהקפה אבל התאומים קצת חטפו".
– ואת הבנת למה הוא מתכוון, נכון?
– ברור.
– לכן אני אומרת. כבי את הטלוויזיה. או שתעברי לבוב ספוג.
– תכף תתחילי להרצות לי על איך שאתם ראיתם רק בית קטן בערבה, או משהו כזה. אמא, את לא מבינה שאני יודעת כבר הכל? הכל? מה הבעיה?
אין הפרדה מעולם המבוגרים
היא ניסתה להסביר לי כמו שמסבירים למישהו קשה הבנה שהלך לאיבוד ביער, ואני גמגמתי שזו בדיוק הבעיה. שהיא יודעת הכל, אבל לא יודעת מה לעשות עם כל מה שהיא יודעת.
היו קצת צעקות, ועימותים, ואיומים. בסופו של דבר הטלוויזיה נסגרה ובערב החליטה מועצת המבוגרים של השבט לוותר על הערוץ, אף על פי שהוא משדר גם את היומית של ג'יי לנו שאנחנו מאוד אוהבים. אבל מה לא עושים כדי לפחות להרגיש שאנחנו מנסים להגן על נפשה הרכה של הילדה?
אם הילדה שלי, בת רבע ל-11, מבינה ומקבלת בטבעיות מדאיגה רפליקות בעלות גוון מיני שאני לא ירדתי לעומקן גם בתיכון, מישהו כאן בבעיה, והמישהו הזה הוא כנראה אני. כלומר, אנחנו.
בעבר היתה הפרדה מוחלטת בין עולם הילדים לעולם המבוגרים. תכנים בעלי אופי מיני, אלים, עוכר שלווה או סתם בלתי ראוי לא שודרו בטלוויזיה בשעות שבהן ילדים קטנים ואפילו טרום-מתבגרים שהו מול המסך בהשגחה או בלעדיה. מה שלא ראוי היה שנראה כילדים או בני נוער היה משודר בשעות הערב המאוחרות, אחרי מהדורת החדשות, כאשר המכשיר הבודד שהיה בבית עבר לפיקוח ההורים.
מהרגע שנכנסה לחיינו מהפכת הכבלים, שלא לדבר על האינטרנט, נוצר מצב שבו כל התכנים כולם פתוחים וגלויים לכל מי שנמצא בבית בכל שעות היום 24 שעות ביממה. אם בתחילת שנות ה-90 ילד לא היה יכול לראות סיינפלד אלא אם כן ההורים שלו הושיבו אותו מול הטלוויזיה באחת עשרה בלילה, היום ילד יכול לראות בכל זמן נתון שני גברים וחצי, שמשודרת בשעות שבהן אנחנו ראינו באמת בית קטן בערבה או דרדסים, אף על פי שמדובר בתוכנית למבוגרים לכל דבר.
הילדים חשופים למידע ציני ופוגעני
מדובר בחוליה נוספת באובדן היכולת למתוח את גבולות עידן התמימות במגבלות המדיה הקיימות היום, שבהן הילדים חשופים למידע ציני, רצחני ופוגעני מכל כיוון. אבל לפחות כאשר מדובר בצפייה בטלוויזיה, על ההורים לעשות מאמץ ולפקח את התכנים שהילדים צורכים, אם באמצעות קידוד האתרים ופתיחתם רק כאשר משודרים תכנים ראויים, או כמובן להפסיק לגמרי את צריכת הערוץ. כן, גם כאן מילת המפתח היא צרכנות נבונה.
ובאשר לאחריות ההורית, הרי שבעיקר עכשיו, בים הזמן הבלתי נגמר שמתקרא החופש הגדול, עלינו לזכור להיות הקפטנים של הספינה המשפחתית ולהישאר נוכחים בחיי הילדים שלנו כדי לפקח על כל מה שנכנס להם לגוף ולנפש. גם במקרים שבהם נחשפים הילדים לתכנים לא ראויים, יש לתווך להם את המידע ולהסביר שהחיים לא מתנהלים סביב ענייני זוגיות ומיניות, שכן אף על פי שליטל אלן לא נפגע, כפי שדקלמה לי הקטנה שלי, הרי שלדעתי נפשה הרכה כבר נפגעה גם נפגעה.
וטיפ קטן לסיום, שווה לאזן את הזבל הפלקטי המשודר בערוצי הכבלים ללא כל פיקוח, בצפייה משפחתית ומכוונת בסרטים קלאסיים מהעבר, כאלה שערכים ומסרים חיוביים עדיין משולבים בהם, כדי לאפשר לילדים לזכות במעט פרופורציות ולהתבונן במציאות ממקום יותר נקי וטהור.